יש לי שני ילדים. בשני ההריונות שלי עברתי את שבוע 41 – משהו שהרופאים לא אוהבים.
הם מעדיפים שהתינוק ייוולד עד שבוע 40, אז כמובן שהציעו לי זירוזים. אבל אני אישה טבעית, אז ניסיתי הכול – דיקור, הליכות, דמיון מודרך, שיחות עם העובר… עד שנזכרתי בכלי המופלא שעומד לרשותי.

הוצאתי את הקערה הגדולה, קניתי קמח, ארגנתי את שאר המצרכים, ועשיתי טקס פרטי עם עצמי. לשתי, כיוונתי, וברכתי אותי ואת התינוק שלי בלידה טובה ובריאה.

פחות מ-24 שעות אחר כך – הצירים התחילו.
בלידה השנייה זה קרה שוב – רק שהפעם, תוך פחות מ-24 שעות, ירדו לי המים.

נפעמתי מהכוח האדיר של הטקס הזה ומהאדוות שהוא יוצר.

​

אז איך זה עובד?

ברפואה הסינית מדברים על ערוץ אנרגטי שמחבר בין הלב לרחם.
הידיים הן שלוחה של הלב – וכשהן לשות את הבצק, הן לא רק מכינות לחם, אלא משחררות מטענים אנרגטיים שהצטברו ברחם.

זו הסיבה שהפרשת חלה נחשבת סגולה לפריון, לידה טובה, זוגיות ושלום בית.

​​